כלי חשיבה מס׳ 9: האזנה מונחית לאיתותים מהגוף

 

(הכולל, כזכור, גם נפש ורוח = גנר/נרג/רגן)

לרוב מתחילה ההאזנה כשיש ״רעשים״... כשמשהו כואב או מציק מתוכנו/בתוכנו. אך מוטב היה להאזין לעצמנו על תקן של ״טיפול 5000 או 10000 ק״מ״. יש כיום מכונים שעושים זאת במקומנו: מזמינים למיני בדיקות, המתרבות והולכות: בדיקות דם ושתן, בדיקות לב ־מוח, שד ונרתיק, בדיקות כושר וסיבולת, בדיקות צפיפות העצם, צילום רנטגן, אולטרסאונד, מגנטי, ממוחשב ועוד ועוד.

ואילו אנו יכולים להציע בעצם רק טיול־האזנה מונחה בתוך עצמנו, למען עצמנו וקרובינו שבריאותנו חשובה להם. מתי? כשהלך ״נתיך - Fuse״, כש״חורק״, ובעיקר כשמתחשק להבין. מה השיטה?

 

1.   סורקים את ארבעת הפנים של השלמות ומעורבות כל פן באיתות:

פן גוף — נפש — רוח;

פן השייכויות הרבות;

פן ע־ע־ע־ = עברנו, עכשיו, עתיד כציפיה מעצמנו;

פן המערכות המשתלבות

 

2     בודקים יותר מקרוב את האיזור המשמיע איתותים מזהירים: לאיזו מערכת הוא שייך? מי הם השכנים שלו מכל הצדדים והכיוונים? מי השכנים שלו באותה המערכת. השכנים יכולים לעזור בתיקון הקילקול. כלומר, נעזרים בכלי חשיבה 5 = טופוגרפיה. לדוגמה: נצרדתי? הבעיה היא במיתרי הקול שבגרון. שכניו הם הקנה והברונכים, והם מאויימים. שכניו מלמעלה הם האף הסתום והפה הפתוח והמתייבש. שכניו מהצדדים הם קשרי הלימפה, השקדים. גם אלו יתעוררו להגיב אם לא נתייחס לאיתות.

 

חשתי בחילה: התופעה מתרחשת במערכת העיכול, באיזור הושט וגם בבית הבליעה (ששייך למערכת התנועה דווקא). מערכת העיכול מעוצבבת על־ידי מערכת העצבים האוטונומית המושפעת מאד מהרגשות. האם זו הנחיה איך להבין בחילה? השכן לושט היא הקיבה, ואולי בה הקילקול והאיתות. שכן אחר לושט הוא גם קנה הנשימה, וגם גריית־יתר בו יכול לערב או להתפרש כבחילה.

איזה מכל 15 מיני החושים עוררו תחושת־יתר או תגובת־יתר? חוש המגע? חוש הלחץ? החוש הכימי?

 

כואבת הברך? זו שייכת למערכת התנועה. שכניה הם הירך והשוק או מיפרקי הירך ומיפרק הקרסול. איזה עומס־יתר הוטל על הברך? איזה מהשכנים לא סייע?

כלל טופוגרפי אומר (אמירה על רגל אחת), שהמזור העיקרי בא לנו מהשכנים!! מזור מיוחד במינו בא מהשכנים השייכים למערכת התנועה. כלומר, כל מה שקורה באיזור הצוואר (בגרון, קנה, ושט, עמוד השדרה וחוט השדרה הצוארי) יזכה לתיקון על־ידי שרירי הצואר. כל מה שמאותת מאיזור בית החזה (לב, ריאות, הצינורות שבבינית, סרעפת) יזכה למזור בעזרת שרירי בית החזה הרבים והגדולים, הפעלתם החכמה. כל מה שמאותת מאיזור הבטן והאגן (וחשוב לדעת מי ומה יש שם, איך נושקים המבנים זה לזה, כמה אינטימית היא השכנות בין המבנים השונים), אך מזור עיקרי יבוא להם מהפעלת השרירים של איזור הבטן והאגן, הקדמיים, הגביים והתחתונים...

גם כשכואבים מיפרקים שונים, יש לבדוק איך ניתן להקל על העומס על־ידי הפעלת המיפרקים השכנים ועל־ידי הפעלת כל השרירים המקיפים את האיזור המאותת.

3. ניתן להיעזר בכלי חשיבה 4+3: התהליכים ואיפיוניהם; הסיבות האפשריות והתוצאות האפשריות לאותו האיתות (לפחות ...10).

בודקים את כל איפיוני התהליך־השינוי: האם קצר או ממושך, הפיך או בלתי הפיך וכו׳ וכו'.

המטרה איננה להחליף את הרופא, אלא להעלות למודע ״רעשים, צרימות״ כדי להקדים תרופה למכה, על־־ידי שינוי בהתנהגות:

כואב הראש? הרי זה איתות ש.. לא ישנת, לא שתית, ישנת יותר מדי, שתית משקה מזיק לך (הרבה סיבות אפשריות, ראה כלי חשיבה מס. 4)

יש בחילה? הבטן מקרקרת? השתנה נפח המותניים או הירכיים? הסתחררת? אתה מזיע בשעת מאמץ וגם בלעדיו? אתה עייף מדי? אתה רגזן שלא במקום ובזמן נכון? הדמעות נשפכות מאליהן? קר לך ברגליים?

כל איבר יכול לאותת על עודף שימוש בו, על חוסר שימוש בו, על שכנות מכבידה, על גנר/רנג/נגר לקויים ובלתי מאוזנים;

כל מערכת יכולה לאותת על הרמוניה בתוכה ובינה לבין המערכות האחרות או על דיס־הרמוניה ביניהן או בתוכה.

העור מאותת: צבעו, מירקמו, בריאותו, שיעורו, קמטיו... מלא איתותים.

השרירים מאותתים (כוונתנו הפעם לשרירי השלד הרצוניים): עייפות בלתי מוסברת, התכווצויות בשינה, רפיון, כאבים, התכווצות בלתי רצונית (עווית או פירכוס או ״טיק״), כל אלו איתותים ומוטב להתייחס אליהם.

השלד והמיפרקים מאותתים גם הם: רגישים לקור? שבירים? ״תפוסים״? נוטים לנקע? מתנפחים? כל אלו איתותים. בסיס לשיחה עם עצמנו, לפני השיחה עם רופא!

 

4. עתה אעבור לטופוגרפיה אזורית: ראש, צוואר, בית חזה, בטן ואגן.

איתותים מהראש: כואב? כבד? לא מסוגלים להתרכז? ממולכדים סביב מחשבה אחת? אף סתום או דולף? וכו' וכו'... יש ללכת איזור איזור וכל מה שהאיזור מכיל, להבין איתותים משם. לפני אירועים, יש לרוב איתותים. ולא להגזים בהאזנה להם ובפירושים מבוהלים, אך גם לא להתעלם מהם. והעיקר: לחפש לא רק איתותים מזהירים (אור אדום ברמזור), אלא בעיקר איתותים מעודדים: חשה מרץ, חשה חיבה, חשה חשק, רוצה, יכול, ״מגרד בידיים לעשות״, מגרה ברגליים ללכת. איתותים של רמזור ירוק!

 

5. גם לרגשות יש מקום טופוגרפי, לא רק לאיברים או לתהליכים עם דגש ״גופני״. געגועים לתינוק ניכרים באזור אחר מאשר געגועים לאיש/לאשת חיק או געגועים למשהו טעים או לפיסול בחומר. לכל אלו אפשר לחוש געגועים...

מרכז הרגשות שבמוחות, במערכת העצבים המרכזית, נמצא במקום מאד אסטרטגי. שכניו משפיעים עליו ומושפעים ממנו. שכניו מלמעלה הם מרכזי החשיבה, מרכזי תכנון התגובות הרצוניות־התנועתיות, מרכזים המפענחים מידע. שכניו מלמטה הם מרכז הערנות ומרכז השינה, המרכז המפקח על תהליכים ויטאליים חיוניים, מרכז המתכנן תגובות אוטונומיות בשש המערכות הפנימיות.

האם מובן כמה חשוב לשמור על איזון נכון בין רגשות נעימים ובלתי נעימים? על איזון בין סערה ורגיעה? על תנאים נאותים לביוכימיה נאותה של המוחות ללא התערבות חומרים זרים, סמים ותרופות למיניהן?!! הטופוגרפיה של המבנים במערכת העצבים המרכזית מלמדת על כך, כמו כל טופוגרפיה = חוק השכנות הטובה.

 

מי שכך מתייחס לנושא האדם, מאזין לאיתותים באופן משמעותי יותר, אולי יכול למנוע כמה קשיים, להבטיח לעצמו בריאות משופרת תוצרת עצמית, ולהזדקק פחות למיכשור, לתלות באחרים וחוכמתם או פחות לשרת את האינטרסים שלהם. מאחורי הרפואה, התרופות עומדים אינטרסים כלכליים ולא רק הומניטריים!!

 

 

 

לקריאה נוספת

 

תרגילים לכלי חשיבה מס' 9: האזנה לאיתותים מגופנו

 

12 כלי החשיבה של הגישה ההוליסטית