מבוא לגישה ההוליסטית להכרת האדם
"הכרת האדם והבנתו בגישה הוליסטית" הינה שיטה־טכניקה אחרת להורות את נושא האדם במובן “היותנו אדם", Human being, ולא "גוף אדם", או “נפש האדם, פסיכולוגיה". ז.א. הפילוסופיה שמאחורי הטכניקה היא כמובן הוליסטית. אך לא בכך ייחודה של השיטה. ייחודה של הגישה + השיטה היא בכך שנוקטת דרכים שונות בלימוד.
הנחת היסוד שלנו היא, שהאדם הישראלי הוא חכם, חכם מאד בכל הגילים. הוא יודﬠ הרבה, בין אם למד מספרים או למד מן החיים, מן הסביבה המשמﬠותית, שגם היא רבת תבונה. הנחת יסוד אחרת, מוכרת ﬠוד יותר טוב, היא שהידﬠ בנושאים שהאדם מרכזם הוא כיום אינסופי, מכפיל את ﬠצמו בטור גיאומטרי או בטור פּיבונצ'י או אקספוננציאלי, בקיצור מאד מאד.
ולמרות כל אלו, כאילו ניגודו הזוﬠק הינה הﬠובדה שנחקרה ﬠל־ידי רבים וגם ﬠל ידינו, שאנשינו לא יודﬠים את ﬠצמם, את "ציודם" המופלא, ﬠימו צוידו ומהלכים ﬠמו שנים רבות בצמוד-צמוד. דווקא זה זר להם, בורותם בו רבה, ייתכן ויש אפילו נטייה לא לרצות לדﬠת, להתרחק מידיﬠה. הלימוד של הנושא, בין אם הוא נקרא “גוף האדם, או “אני וגופי" (כלומר שניים), כפי שמוצג בספרי הלימוד, הוא לימוד ליניארי = קווי, מתחילים בתא, ממשיכים ברקמות, מﬠרכות או רצף אחר, זה אחר זה. בספרי הלימוד השונים (לבתי ספר ﬠממיים, תיכוניים, לבי"ס לאחיות, לרופאים). מקדישים דגשים שונים לפרקים השונים, למﬠרכות השונות, להיבטים השונים, אך ﬠקרונית הרצף הוא קווי. כשיגמרו ללמוד את כל הפרקים יוכלו לומר שהכירו את המבנה ואת התהליכים שהאדם מרכזם: אנטומיה ופיסיולוגיה.
גישתנו, לﬠומת זה, היא גישה קונצנטרית, ז.א. האדם, ותופﬠות מחיי האדם הן נקודות המוצא, אך גם התכלית של הלימוד. סביב ל"תופﬠות" נבנים “כלי החשיבה", בﬠזרתם נוכל להרחיב, להﬠמיק ולמדﬠ את הבנת התופﬠות ואת הכרת האדם.
נראה לנו ששנים-ﬠשר (12) כלי החשיבה ﬠונים ﬠל הצורך הראשוני להבין תופﬠות יומיומיות מחיינו, במגמה שההבנה תעזור גם בשיפור התחזוקה, ההתנהגות.
“כלי חשיבה" בסיגנון המדﬠ הפופולרי הינם כלים פשוטים, אינטואיטיביים, בﬠרך כמו מחט או פטיש, ניתן בﬠזרתם לתקן, לﬠצב, ליצור וגם, חלילה, לﬠשות שטויות.
כל איש, כל לומד או מלמד, יבחר את כלי החשיבה ﬠל-פי הבנתו וישתמש בו ﬠל־פי מידת מיומנותו והכרתו את רזי הכלי, והתאמתו לסיטואציה או לתופﬠה המסקרנת כרגﬠ.
כמו השימוש במחט, פטיש או מברג, השימוש בכלי החשיבה נעזר רבות בחשיבה אינטואיטיבית, וזו כידוﬠ, רבת חוכמה ודורשת שוב ושוב בדיקה, מידוﬠ ואישור ﬠל ידי החיים וניסיון החיים.
בדרך זו תקוותנו היא להמﬠיט את הזרות של האדם אל ﬠצמו (כפי שמצאנו במחקר), להגביר כבוד וזיקה אל הגוף, הכולל תמיד, כמובן, את הנפש והרוח, ולשפר האזנה לאיתותים ולחכמה הטבוﬠים בו.
בכך אנו משלמים את חובנו להוליסם (Holism מהמילה שלם), כי התייחסותנו לתופﬠות מן החיים לוקחת תמיד בחשבון:
א. שלמות של הגוף (= האורגניזם), הנפש (= האמוציות, התת מודﬠ) והרוח (= המודﬠ, קוגניציה)ִ
ב. שלמות ﬠקב שילוב כל המﬠרכות, כל המבנים בכל תופﬠה מתופﬠות החיים.
ג. שלמות הפרט, התנהגותו, תגובותיו עם סביבתו המשמעותית (עדה, עם, גילאים, מין).
ד. שלמות של נסיוני מן העבר ("יעני, ילדות קשה"), ההווה (גם הוא קשה כידוע) וציפיותי מן העתיד, מﬠצמי בעתיד (נקוה שלפחות זה כולו ורודִ..)
ללומד הרוצה להבין ולהכיר את האדם בגישה הוליסטית מוגש ספר זה וצירו המרכזי: 12 כלי החשיבה.
תוך תירגול ניתן בקלות לעשות היכרות עם כלי החשיבה, וכאמור שוב ושוב, כל לומד וכל קבוצה על-פי צרכיה ונטיותיה להרחבה או העמקה, יתעכבו או ידלגו על כלי חשיבה זה או אחר, אולם חשוב לפחות להכירם.
בעזרת כלי החשיבה אנו מלמדים גם כמה הסכמות חינוכיות-חברתיות;
א. כולם עובדים, לומדים, תורמים, משתתפים, כי הרי לכולנו יש ניסיון חיים, דיעות, השקפות.
ב. משוחחים ואין מתווכחים. מטרת השיחה היא להעשיר היבטים, לצרף ניסיון ולא להתנצח. ויכוח הוא V (סמל הניצחון) אך בכוח. והרי מוטב לנו במוח.
ג. לומדים להאזין זה לזה, לאמיתות מן החיים לעומת היגדים נלמדים, כלליים מדי לעיתים,
ד. זכות כל לומד לשגות, אך חובתו לתקן את שגיאתו ככל האפשר.
ה. מכבדים את השונות בעמדותינו, ניסיוננו, ידיעותינו, מותר לשנות דיעות ועמדות - פלורליסם!
ו. מטפחים עניין בתופעות חיים יומיומיות, מצויות, רגילות, נורמליות ולאו דווקא בחריגות, אנומליות.
ז. נעזרים בספרי לימוד, מאמר מדﬠי, מחקר כפי שפורסם, מימצא סטטיסטי, ניסיון ﬠממי, חכמת חיים, ייעוץ מקצוﬠי, שיקול דעת והאזנה מונחית לאיתותים מגופנו שלנו, אלו אמיתות.
ח. כדאי לפרט ופחות להכליל.
יש פרקים המדגישים את ההיבט הביולוגיסטי. עובדות אנטומיות (מבנים), מורפולוגיות (צורות), פיסיולוגיות (תהליכים), וכל זאת בגישה הוליסטית, כי למבנים יש תמיד גם מרכיב ריגושי ומרכיב שכלי, קוגניטיבי=הכרתי.
ההוליסם כאן בא להדגיש את השילוב המתמיד של כל המערכות בכל תופעה מן החיים, באופן זה או אחר. בכל אופן לא קיים מצב שמערכת כל שהיא לא תהיה שותפה בתופעה,
בחרנו את רמת המערכות (= systems) בהסתמך על תיאוריה מקיפה (General System Theory) המקובלת במדעים רבים ושונים, החל מקיברנטיקה, מדעי החומר ומדעי החיים.
לפחות שתי אמיתות מתורה מקיפה זו ראוי כאן לצטט:
א. המערכת היא לעולם יותר מסךְ הפריטים (איברים) מהם היא בנויה. האדם השלם הוא יותר ושונה איכותית מצירוף כל האיברים מהם הוא בנוי(כפי ש- H2O הוא אחר מהיסודות H ו- O ).
ב. במערכת גלומה החכמה של תיקון עצמי, תיקון שגיאותיה שלה (לרוב, ולא תמיד). לרוב הבעיות, המחלות, ההסתבכויות יש פתרונות עצמיים הנטועים במבנה האדם. יש לתת תנאים נאותים לכך שמנגנונים אלה יבואו לביטוי, לגילוי. תרופות הן לפעמים התערבות שמקשה, או מטשטשת את התמונה המנחה את הריפוי העצמי.
הקפדנו להבחין בין איבר למערכת;
לנוחיות הזכירה איגדנו כמה מערכות למערכת-על; למשל, איגדנו כמה מערכות למערכת מתאמת, כמה מערכות למערכת המגיבה תגובות אוטונומיות, ופירטנו מי ומי כלול בהן.
באופן זה מסתבר שאנו בנויים בעצם משלוש מערכות-על:
1. הראשונה היא זו המגלה כל שינוי, ז.א. הקולטת את הגירויים מבחוץ ומבפנים הגוף: מערכת הגלאים = 15 מיני החושים/החיישנים.
2. השנייה היא זו המתאמת, מווסתת וממלאה עוד כמה תפקידים רבי חשיבות: מערכות העצבים והבלוטות ההורמונאליות
3. והשלישית היא זו המגיבה.
ומכיוון שקיימים בעצם שלושה טיפוסי תגובות: תגובות אוטונומיות, תגובות אוטומטיות ותגובות רצוניות, הרי גם המערכות מאורגנות בהתאם לחלוקת תפקידים זו.
צימצמנו? אולי. אך כידוע שפת מחשב בנויה משתי אותיות בלבד ויודעת לומר הרבה, וכן גם ארגון חסכוני זה. מניסיון למדנו שדרך זו מקלה על זכירה ועל חשיבה הוליסטית, שחשובה לנו.
בפרקים אלו ניתן גם מידע ראשוני. אין הוא מספיק. המלמד והלומד נדרשים להיעזר כל הזמן באביזרי עזר חיוניים, כמו מפות אנטומיות, בעלות דרגת מורכבות שונה בהתאם לגיל, לרקע קודם, לצרכים. טורסו = דגם של גופה מתפרקת הינו אביזר מסייע, וכן גם דגמים של איברים בודדים (לב, ריאות, עין, אוזן).
אולם מפה, תמונה, דגם, ספר, כל אלה תורמים להבנה אך ורק בתנאי ששילבנו אותם עם תחושת גוף, מודעות גוף, התייחסות לעצמנו. צריך אומץ לב לנגוע, לוודא מיקום, גודל יחסי, להכיר שכנים של כל איבר מכל צדדיו.