כלי חשיבה מס' 5: טופוגרפיה של המבנים, טופוגרפיה של התהליכים, לטיפוח חוק השכנות

 

כלי חשיבה זה בא להדגיש את חשיבות השכנות הטובה בין האיברים, השפעת השכנות הזו. פרק זה בלימוד אין לו מוקדם או מאוחר, אך חשוב שילווה על-ידי מפות, דגמים מתפרקים, שקפים ובﬠיקר תשומת - לב לעצמך, לחברך לידך, לאנשים בגילים השונים.

 

גם כשמזכירים את המשותף, הזהה או דומה, בולט דווקא השוני: שוני שקשור במיניות ושוני שקשור בפרט הייחודי. אנא, זכור זאת.

 

ואף על פי כן נצא לדרך הטופוגרפיה, ﬠל-פי שיטתנו;

 

מבט כללי ראשון הוא מלמﬠלה למטה: ראש / צואר / הגופה (טורסו) / הידיים והרגליים.

 

מבט כללי שני הוא מבחוץ פנימה: הﬠור (3 רבדים) / דבוק לשרירים (לרוב 3 שכבות שרירים) / המתחברים על-ידי גידים אל השלד; והשלד בנוי ﬠמוד שידרה, 3 קופסאות ומה שבתוכן, היד והרגל (בנויים 5 קומות).

 

ומעתה, טופוגרפיה איזורית,  ברמיזה.

 

איזור הראש:

 

קופסת המוחות ואיזור הפנים, או בהיבט אחר, 3 קומות: הﬠליונה למוחות, האמצעית לנשימה והתחתונה לאכילה ולדיבור.

 

ﬠור הקרקפת שﬠיר במיוחד, והשערות מושפעת מהמיניות (וכך הקרחת...).

 

עור הפנים במיוחד מﬠוצבב על-ידי עצבים המﬠצבבים את שיפעת החושים והבלוטות, שיפּﬠת כלי הדם וכן את שרירי התנועה והביטוי. העור משקף מצב בריאות, מצבי התרגשות (מחווירים, מסמיקים, מזיﬠים וכו').

 

שרירי הפנים הם שילוב של שרירי תנועה-יציבה וביטויי מימיקה ושרירים טבעתיים (סביב

לעיניים, לנחירים, סביב לפה), ולהם היגיון פנימי ייחודי: סוגרים או פותחים פתחים, מבטאים

ומקבﬠים רגשות.

 

הגולגולת, שלד הראש, בנוי מקופסת המוחות וﬠצמות פנים דקיקות, ﬠדינות, חזקות, נקבוביות.

בחללי הﬠצמות נוצר הדם, אך חללים אלו (=סינוסים) לפעמים מתמלאים דווקא (סליחה) נזלת,

גודש מימי או צמיגי.

 

 

הקומה חﬠליונה, כאמור, היא קומת 5 מוחות הגולגולת וכן מקום כניסה ויציאה לעצבי תחושה/תנועה.

 

הקומה האמצﬠית היא קומת העיניים וקומת הנשימה. האויר עובר כאן טיוב: נרטב, מתחמם, מתנקה מאבק וﬠובר חיטוי מחיידקים. זוהי תרומת האף לשכן מלמﬠלה, אך גם לשכן בהמשך; לגרון, לקנה והברונכים ולריאות, ולשכן מלמטה, חלל הפה,

בתהליך זה של טיוב נהרסים הריסים העדינים של רקמת הציפוי, ועלינו לשקמם על-ידי נשיפה דרך האף; כי אז יעבור שם אויר לח, חמים, נקי.

 

הקומה התחתונה היא קומת הפה לאכילה, ובעיקר קומת ההיגוי של המילים. מולכת כאן הלשון, חיים ומות בידה. לסת עליונה, חך גרמי וחך רך, לסת תחתונה, חניכיים, תושבות לשיניים, שיניים,`לשון, 5 בלוטות רוק

 

(כל איבר ואיבר שמנינו מגיעים אליו כלי דם, כלי לימפה, עצבים שונים, ויש בו הרבה מיני חושים).

 

 

איזור הצוואר:

 

ﬠור הצוואר דבוק אל השרירים רק באופן רופף, ﬠל כן מקדים להתבלות, להתקמט. אצל נשים בצד הקדמי, אצל גברים דווקא בצד הﬠורפי (צריך מזל בחיים).

 

שרירי הצואר נושאים בנטל כבד מאד:

 

א. משקל הראש וכל מה שבתוכו, כולל דאגות ותסרוקת.

 

ב. תנוﬠות קטנות או גדולות בﬠקבות הﬠיניים, שמﬠ האוזניים, הדיבור גם ללא מילים.,.

 

ג, תפקידם לסייﬠ בהזרמת הדם בניגוד לכוח הכובד, אל כל אברי הראש.

 

אנא-בידקו את כל התנוﬠות האפשריות בצוואר ואנא תגידו משהו גם למﬠסה ולקוסמטיקאית. בצוואר ﬠוברים שלושה מבנים צינוריים:

 

הקידמי = הבטני, הוא צינור הנשימה ﬠם קופסת הקול;

 

האמצﬠי = הוא צינור הﬠיכול = הושט; ,

 

והגבי, אלו 7 חוליות ﬠמוד השידרה.

 

אנא החזיקו צוואר כמגדל שן, כמו ברבור.

 

 

 

וﬠתה לטופּוגרפיה של הגופה = הטורסו:

הגופה בנויה שני איזורים וביניהם מפרידה הסרﬠפת. הסרﬠפת בנויה שריר, הנאחז בשולי בית החזה, כמו טבﬠת, קרום הסרﬠפת בתווך. במרכז הקרום ﬠוד שריר בצורת 8. דרך חללי ה־8 ﬠוברים הצינורות מ,, ואל,,.

 

 

איזור בית החזה:

 

העור כאן ﬠשיר במיני החושים, וצפיפותם מאד אינדיבידואלית: יש מי שקל מתדגדג, יש מי

שרגיש לקור בצד הבטני, אחר בצד הגבי, ראה איך נכנסים למים.

 

שרירי החזה, הן בצד הבטני והן בצד הגבי: ברובד התת ﬠורי הם שרירים המפﬠילים כתף וזרוﬠ, ואילו הרובד הﬠמוק הם שרירי הנשימה, אחוזים בצלﬠות, לא מתﬠייפים ולא נחים, ושרירי זקיפה של החוליות. הרובד האמצﬠי מסייﬠ לייצוב התנוﬠה (שבוצﬠה ﬠל-ידי הרובד התת-ﬠורי) ולהגברת הנשימה או היציבה/ייצוב (שבוצﬠה ﬠל־ידי השרירים הקטנים, הﬠמוקים) חוק השכנות הטובה, החל ﬠל כל מיפרק ומיפרק.

 

השדיים הם מבנה בלוטי כל ימות השנה ובלוטות מייצרות חלב כמה פﬠמים בימים המאושרים של הנקת בנינו או בנותינו. הﬠובדה שזהו מבנה בלוטי ולא מבנה שרירי מצדיקה לבישת

"שדיה", שקוראים לה משום מה "חזייה", גם אם האופנה היא "ﬠם בלי", השדיים מונחים בין הﬠור לבין שרירי החזה; די ייחודי לﬠם הנשים.

 

קופסת בית החזה בנויה 12 חוליות, אליהן מתחברים 12 זוגות של צלעות הנפגשים בעצם

החזה. -

 

למﬠלה חגורת הכתפיים הבנויה זוג ﬠצמות בריח, וזוג שכמות.

 

אל החגורה מתחברים הידיים; בין הכתף והזרוﬠ, בית השחי.

 

בבית החזה שוכנים כבוד 2 הריאות, כל אחת מוקפת קרום כפול = הפלאורה; ביניהם איזור הנקרא "בינית" = מדיאסטינום ובו מקום מﬠבר לצינור נשימה, ﬠיכול, אבי הﬠורקים, וריד, לימפה, כולם בשכנות שתדיר ﬠושה ﬠיסוי זו לזו; במרכז, עם נטיה שמאלה (לא פוליטי), נשﬠן על  קרום הסרﬠפת, הלב, נתון בכיס הלב (פריקרד).

 

נפח בית החזה, ז. א. שרירי התנוﬠה והנשימה ופﬠילותם קובﬠים את נפח הקופסה = השלד, וזה קובﬠ את נפח הריאות, נפח הלב ויעילותם בﬠבודה (ﬠיקרון צנטריפטלי; חשוב מאד).

 

 

 

איזור הבטן והאגן:

זהו איזור גדול מאד ומשום מה לא זכה לכבוד רב מצד הﬠם. מתייחסים אליו כאל מחסן אחורי: לאן ניכנס האוכל? לבטן, איפה התינוק בטרם נולד? בבטן; איפה הצואה? ואיפה השתן? גם כן אי שם בבטן. מה מקרקר ומביך? משהו מנבכי הבטן.

 

לא מכובד... נעשה כאן סדר. נעביר כמה קוים דמיוניים שיחצו את החלל לצד ימין וצד שמאל, צד בטני = קדמי, וצד גבי = אחורי; שליש עליון, שליש אמצעי שמרכזו הטבור, ושליש תחתון.

 

הﬠור כאן מתיח במיוחד. יודעות זאת בנות בהריון, גברים לפני או אחרי הדיאטה.

 

השרירים נושאים בעומס נוסף: נוסף לתנועת הגופה (כפיפה, מתיחה, סיבובים, תנועת הרגליים), נוסף לחימום (איך תתחמם? תרוץ, תעשה שכיבות סמיכה), השרירים מהווים כאן גם את קיר הבטן, את מכבש הבטן. אם הקיר (= השרירים), חזק, הרי הם תומכים וממקמים את כל האיברים הפנימיים היטב. אם הקיר דק, רופס, במקום שרירים יש שומן, הרי שהאברים בפנים יעברו כל מיני צניחות. חזק את הקיר! הפעל את השרירים בכלל וכאן בפרט.

 

השלד באזור זה מאד מוגבל אך יפיפה; 5 חוליות המותניים ולהן אין כל עצם עוזרת,

עצמות האגן: במרכז חוליות העצה + חוליות הזנב, ומשני הצדדים שתי עצמות החלציים: כל עצם חלציים בנויה מכסל, שת, (עליו אנו יושבים כי שרירי העכוז זזים יפה הצידה) ועצם החיק מלפנים סוגרת. מפגש שלוש עצמות אלו מהוה שקע לתוכו מתמפרק הירך.

“אשת חיקו", “יוצא חלציו", "דלקת באגן", לא מליצות ריקות.

 

ומה באזור הבטן (עם הקווים הדמיוניים, זוכרים?)

 

שליש ﬠליון

 

צד ימין: הכבד, מאגר ומעבדה מופלאה. מקמר את הסרעפת ונדחף תחת הצלעות.

 

צד שמאל: מלפנים, הקיבה. שכן לה למעלה הלב..., מימין הכבד וכו'. מאחור, הטחול. רצת, מיהרת, דוקר מצד שמאל, איתות שרוקנת מאגר דם.

 

שליש אמצעי

 

ימין ושמאל מלפנים, פיתולי המעיים והקרום העוטף אותם, והוא מלא דם ולימפה, חושים ועצבים.

 

מאחור שתי הכליות, ומהן יוצאים צינורות השתן. אליהן נכנסים כלי דם ענקיים, עורק הכליה ויוצא וריד הכליה וגם צינור השתן.

 

שליש תחתון

 

מלפנים עדיין פיתולי המעיים, אולם סיומם דווקא בצד הגבי, שם המעי הישר ופי הטבעת.

מאחור המשך צינורות השתן, אך הם פונים לפנים, לצד הבטני, אל שלפוחית השתן והשופכה.

ובאמצע, כמו הפלאפל בפיתה, מערכת המין על איבריה.

 

הפרדה ברורה ויפהפייה של מבנים, פעילויות, התרחשויות;

 

אוכל ושתייה נכנסים דרך הפה ועוברים רק בצינור העיכול המפותל והארוך עד לפי הטבעת.

השתן זורם רק מהכליות בצינורות השתן, לשלפוחית השתן, ומשם דרך השופכה (קצרה לבת, ארוכה לבן) החוצה. דם מתנקה על-ידי כניסה לכליות, שם מופרד מה שיופרש עם השתן.

הבשלת תאי המין, אצל הבן ואצל הבת, הריון אצל האישה ולידת התינוק בשעה טובה, רק במערכת המין. שכנים.

 

יש כאן "פלונטר" קטן, יש להסבירו בעל פה. גם באזור הצוואר היה ײפלונטרײ קטן.

 

על-ידי התנהגות נבונה, על-ידי תחזוקה נאותה של קיר הבטן ניתן לשפר הרבה תהליכים ולמנוע נזקים. גם כאן, "בקוטב הדרומי" ישנם השרירים הטבעתיים (הסוגרים ופותחים, כמו באזור הפנים), סביב לפי הטבעת, סביב לשופכה, וסביב לנרתיק האישה, רבי פﬠולה, גם עמוסי ריגושים ואפופי סוד.

 

ועתה לידיים ורגליים, כאמור, 5 קומות:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כך וכך עצמות, כך וכך מיפרקים, הרבה הרבה שרירים מאורגנים כמקלﬠת, רבדים, צוותי עבודה, אולם בכך לא אמרנו ולו אך מעט על תבונת הכפיים, על הפלא במבנה הקמור של כף הרגל. זה ויותר מכך נשאיר לאוהבים את האדם ואוהבים להתבונן בו, גם בעזרת דפי הטופוגרפיה וגם בכלל.

 

כלי חשיבה זה, הטופוגרפיה של המבנים (לא "חלקים" !!!) והטופוגרפיה של תהליכים הוא כלי חשיבה שמסביר מהותה של שכנות טובה, שיש לטפח, כמובן. לדוגמה:

 

ההגנה הטובה ביותר על בריאות הגוף (גנר) היא על־ידי שכנים:

 

העור מגן על השרירים. השרירים על השלד (העצמות). העצם הצפופה מגינה על העצם הספוגית שבתווך, וחללי העצם הספוגית מגינים על הרקמה המייצרת את הדם.

 

השלד, הקופסאות מגינות על מה שבתוכן: קופסת המוחות על המוחות, קופסת בית החזה על

מערכת הנשימה, קירות האגן על מערכת המין ובמידת מה על מערכת השתן.

 

גם בתוך המﬠרכת השכנים מגינים זה על זה: נשימה דרך האף מגינה על הגרון והקנה מפני אויר יבש, מזוהם באבק וחיידקים, קר מדי או חם מדי; הציפוי הריסני בקנה ובברונכים מגן על נאדיות הריאה הפגיעות עקב מיבנם הדק וכו'.

 

דוגמה אחרת לשכנים הם צמדי החושים: חוש הריח והטעם; חוש התנועה ושיווי המשקל, חוש השמע ושיווי המשקל, חוש מגע וחוש הלחץ, וכו' וכו' הם שכנים.

 

או דוגמא אחרת על שכבות ופעילות: שתיה חמה נכנסת לושט, אך מחממת גם את הגרון וקנה

הנשימה, לא כן?

 

או דוגמה אחרת: שלושת הרבדים של השרירים, המונחים על כל מיפרק (מפרק הירך, הברך,

הכתף וכו׳) או על כל איזור (בית החזה, איזור הבטן):

 

יש בין הרבדים חלוקת תפקידים ושיתוף פעולה.

 

הרובד התת-עורי בנוי שרירים גדולים, בעלי כושר תנופה, כוח, מוכשרים לביצוﬠ תנועות גדולות, בעזרתם אנו מבטאים רגשות. אך הם לא יכולים להתמיד, והם נוטים להשמנה אם/או לכשנרפים (נהיים רפויים),

 

הרובד הﬠמוק, הקרוב ביותר למיפרק ולעצם, אלו שרירים קצרצרים, לא מסוגלים לבצע

תנועות גדולות או תנועות בתנופה, אך הם מתמידים בתנועתם ללא הפוגה, בלי להתעייף

כמעט וגם לא נוטים להשמנה. תפקידם העיקרי לייצב את חמיפרק, שלא יצא ממקומו או לבצﬠ

תנועות קטנות אך מתמידות, כמו תנועת הצלﬠות בנשימה. שרירים אלו נוצרים (צוברים או

מסתירים) את הרגשות. יש אנשים ואולי אף עמים שמﬠדיפים להפעיל בעיקר רובד זה...

הרובד האמצעי מסייע לשכנים. מעליו ומתחתיו.

 

תמיד תמיד פוﬠלים שלושת רבדי השרירים, אלא שאופי התנוﬠה או אופי האדם, או התרבות ממנה הוא בא, מכתיבים, איזה מהרבדים יהיה דומיננטי יותר.

 

גם קיר הבטן בנוי שכבות שרירים

 

הפﬠלת שרירי הבטן מייצבת את המﬠיים, הרחם, שלפוחית השתן במקומם ומשפרת פﬠילותם. שכנות משמﬠותית אחרת היא השכנות במוחות: לדוגמה: חוויות חושיות ...מתדרכות תגובות. חוויות חושיות (נער/נערה יפהפיה) מתפענחות בתלמוס אך מיד מפעילות את ההיפותלמוס, ואת מרכזי הפאראסימפטיקוס שם. מהתלמוס (חוויות חושיות), ההיפותלמוס ושכנתם, בלוטת ההיפופיזה, הבלוטה ההורמונלית המפקחת על האחרות, הדרך קצרה, גבעולון מחבר.

 

אלו רק דוגמאות לחוק השכנות. בכל תחנה ותחנה, בכל איזור ואיזור חוק זה משמﬠותי ביותר וצר המקום מלהכיל את כל הדוגמאות. (לכן נכתב הספר "שיר לשריר").

 

 

 

 

 

לקריאה נוספת:

 

12 כלי החשיבה של הגישה ההוליסטית

 

תרגילים לכלי חשיבה מס' 5: טופוגרפיה וחוק השכנות