מערכת הגלאים - החושים - החיישנים
בנויה מ- 15 חושים (ולא חמישה). אלו הם מבנים חד-תאיים, רב תאיים או מורכבים, שטף הגרייה שלהם נמוך במיוחד וסף הרגישות שלהם לגורם המגרה הוא גבוה. חלקם ממוקדים באיבר אחד, אחרים מפוזרים ברקמות. כל חוש וחוש מגורה-מﬠורר על ידי גורם ייחודי ספציפי לו:
חוש הראייה - מגורה על ידי גלי אור. התאים הרגישים לאור ברשתית העין.
חוש השמיﬠה - נמצא בשבלול שבאוזן הפנימית ומגורה על ידי גלי קול.
חוש שיווי-המשקל - מצוי בקשתות שבאוזן הפנימית ומגורה על ידי שינוי תנוחת הראש, תזוזת הﬠיניים או אף תנועות מהירות סביבנו.
חוש הריח - מצוי ברירית בשורש האף ומגורה על ידי חומרים נדיפים.
חוש הטעם - מצוי בתאים רגישים בלשון ובחך ומגורה על ידי חומרים נמסים.
חוש הרעב - בכלי הדם בהיפוטלמוס. תאים רגישים לירידת הסוכר בדם.
חוש הצמא - בהיפוטלמוס, ותאיו רגישים לירידה בריכוז הנוזלים בדם.
חוש הקור - מרכיבים אותו “גופיפי קראוס", שהם תאים באפיטלים ובאנדוטלים, הרגישים לירידת הטמפרטורה (בהשוואה לטמפרטורה התקינה של הגוף). אנדוטלים הם הציפוי הפנימי של כל המבנים הציבוריים בשש המﬠרכות הפנימיות - דם, לימפה, נשימה, ,עיכול, שתן ומין, ובאפיטל בעור.
חוש החום - מרכיבים אותו “גופיפי רופיני", המצויים גם הם באנדוטלים ובאפיטלים, כולל העור, ומזהים, כמובן, עלייה בטמפרטורה.
חוש המישוש - ממוקם בקצות האצבעות ובלשון, בצפיפות, וחש מירקם.
חוש המגﬠ - מרכיבים אותו "גופיפי מייסנר", הממוקמים ברירית המלווה את האפיטל בﬠור ואת האנדוטל בצינורות של שש חמﬠרכות הפנימיות. הם מצויים גם בﬠין, באוזן ובאף. חוש זה מזהה את המירקם של החומרים בכל מצבי הצבירה: גז (כגון אוויר מזוהם באבק), נוזל (צמיגותו), מוצק (חיספוסו, חלקותו).
חוש הלחץ - מרכיבים אותו "גופיפי פטר פציני", המצויים ליד תאי חוש המגﬠ אך ברובד יותר ﬠמוק, ומזהים שינוי נפחים (בקיבה, בכלי הדם), לחץ, משקל.
החוש הכימי - מצוי בכלי הדם, בﬠורקים בסמוך להסתﬠפותם לנימים ובריאות; תאיו מגורים ﬠל ידי ירידה בריכוז החמצן או ﬠל ידי ﬠלייה בריכוז CO2
חוש התנוﬠה, הקיגסטזה - בנוי מגופיפי גולגי וכישורי השריר, מצוי בשריר הרצוני, בגידים וברצוﬠות המיפרק, ומגורה ﬠל ידי מתיחת שריר, גיד או רצוﬠה.
חוש הכאב - מצוי בקצות הﬠצבים, מגורים ﬠל ידי גריית-יתר של כל אחד מהחושים האחרים, וגם אם קצה הﬠצב נחשף מהרקמה המקיפה אותו.
אם אין איבר - זה לא חוש. ﬠל כו "חוש הצדק', או “חוש היופי" או "חוש ההומור" הינם "ציוד" חשוב לחיים, אך אינם חושים,
תפקידי החושים:
1. לקלוט גירויים פיסיקליים (אור לחץ, קול) או כימיים (ריח, טﬠם)
2. לזהות שינויים מבחוץ (ריחות, טﬠמים, קולות) או מבפנים (רﬠב, צמא, שינוי בריכוז O2 או CO2 או גם מבפנים וגם מבחו. )לj. מגﬠ, קור, חום(.
3. להזהיר מפני סכנות.
4. לאפשר הנאות מסוגים שונים.
5. לזכור מידﬠ שהחושים אספו (זוכרים לא רק מידﬠ חושי, זוכרים גם רגשות וזוכרים גם תגובות, אך המידﬠ החושי הוא הבסיס).
6. לתדרך את מרכזי התכנון של כל סוגי התגובות (אוטונומיות, אוטומטיות ורצוניות)
היכן הם מצויים?
בכל איבר ואיבר יש לפחות שישה מיני חושים; קור, חום, מגﬠ ולחץ, חוש כימי וחוש כאב. רק במוחות אין אף חוש. לרוב פﬠילים צוותי חושים: טﬠם וריח, לחץ ומגﬠ, תנוﬠה ושיווייּ משקל, רﬠב וצמא וﬠוד צירופים.
איך הם פוﬠלים?
תמיר בצוותים של שלושה:
א. איבר החוש אוסף את המידﬠ = מזהה את השינוי.
ב, עצבים היקפיים-תחושתיים מﬠבירים את המידﬠ מן החושים אל חוט השידרה ואל מוחות הגולגולת.
ג. המידﬠ מגיﬠ לשלושה מרכזי פיﬠנוח במﬠרכת הﬠצבים המרכזית, לפיﬠנוח.
הפﬠילויות שמﬠרכת זו ﬠומדת במרכזן: ראיתי, שמﬠתי, הרחתי, כואב לי, חשתי מגﬠ, חשתי רﬠב או צמא, הסתחררתי (איבר שיווי-המשקל), לוחץ לי וﬠוד.
(לצﬠרנו, לﬠיתים אותן המילים משמשות לחישות וגם לתגובה או לפﬠולה: חשתי מגﬠ ונגﬠתי, חשתי לחץ ולחצתי, איבדתי שיווי משקל או שמרתי ﬠל שיווי-משקל).