7. מערכת הבלוטות ההוֹרמונאליות - אנדוקריניות

 

בנויה מ: שמונה בלוטות "גדולות" יחסית ורב תאיות: יתרת המוח, האיצטרובל, בלוטת המגן ויתרת המגן, התימוס, איי לנגרהנס בלבלב, ויתרת הכליה. בנוסף לשמונה הבלוטות הגדולות, שייכים למערכת זאת תאים הורמונאליים המלווים את הכליה, את השחלות, את השליה ואת האשכים; בנוסף לכך, ברוב הרקמות נוצרים הורמוני הרקמות, היסטמינים, נוירוהורמונים וﬠוד.

 

תפקידיה הייחודיים: לווסת תהליכים ביוכימיים, כלומר תיאום וויסות ברמה מולקולארית, הורמונים מﬠורבים כמעט בכל תהליך: בתהליכי גדילה, מרץ, מיניות, איכות הדם, זמינות חומרי בניין לתאים, תאום ביו התאים ובתוכם.

 

הם ﬠובדים על פי ﬠיקרון ה"משוב השלילי", כלומר, אם חסר הורמון כלשהוא, ﬠובדה זו מדובבת את הבלוטות לייצר אותו, ואם יש עודף ממנו בדם, הרי זהו האות להפחית את ייצורו. הכמויות זערוריות להפליא, אך השפﬠתן אדירה!

 

ההורמון מוסﬠ עם הדם והדם מהווה כמו ראי לבלוטות.

 

בצורת הבנה וו, יוצא שההורמונים קובﬠים במידה רבה את התנהגותנו, אבל אם נסתכל מזווית אחרת, שהיא יותר קרובה לדﬠותינו, ניווכח, שדווקא התנהגותנו קובﬠת את ייצור ההורמונים, את צריכתם, את ירידת רמתם בדם ואת הפﬠלת הבלוטות. ﬠובדה היא, שכשדרוש לנו מרץ, הוא ישנו בתיאום מופלא מבחינת הכמות והﬠיתוי. כשאנו במצב של עקה (סטרס) נוצרים הורמוני סטרס, כשאנו מתנהגים כייצורים מיניים, פוריים או סתם סקסיים, ההורמונים נוצרים בכמויות מתואמות להפליא. לעומת ואת, הוספתם מנימוק כלשהו תאותת לבלוטות שרמתם בדם מספיקה ושאין צורך לשפר ייצור.

 

תוצאות פﬠילותה של המﬠרכת ההורמונאלית סמויות מעינינו, ואיננו זוכרים לומר לה תודה. אנו נזכרים בה רק כשיש בﬠיה, ואז "מגייסים" טיפול הורמונלי ﬠודף. כי הרי הכמויות הטבﬠיות כה זעירות שקשה מאוד-מאוד לחקותן בדיוק. . .