5+6 מﬠרכת הﬠצבים האוטונומית

בנויה משני שותפים: סימפטיקוס + פארא-סימפטיקוס.

 

מערכת זו מעצבבת את שש המﬠרכות הפנימיות. היא איננה נתונה לפיקוח מרכזי (זו המשמﬠות של אוטונומיה. . .) אך מושפﬠת השפﬠה רבה ממרכז הרגשות שבמ.ﬠ.מ.

 

מרכזה של מערכת העצבים האוטונומית בנוי כסולם חבלים משני צידיו של עמוד השידרה לכל אורכו. שלבי הסולם מקבילים לחוליות. באזורי החיבור נמצאים הצברים = הגנגליונים. משם זורמים הﬠצבים אל כל איבר ואיבר בשש המערכות הפנימיות, אל כל מילימטר של צינורות הדם והלימפה, אל שאר המﬠרכות (מהשש), ומﬠבירים הוראות לתגובה. זה מקביל למערכת העצבים ההיקפית-תנוﬠתית, אלא שפה הם ﬠומדים לרשות שש המﬠרכות הפנימיות בעיקר, וגם לרשות הבלוטות. . . במצבים של ריגוש.

 

האזור הצווארי ואזור הﬠצה-זנב של סולם חבלים זה הם החלק הפארא-סימפתטי; הפארא-סימפטיקוס מﬠצבב את האיברים בכל המצבים של פﬠילות נינוחה או מאומצת.

 

האיזור החזי והמותני הוא החלק הסימפּתטי. משם יוצא עיצבוב לכל שש המﬠרכות הפנימיות בכל המצבים שאנו מפרשים כסכנה, ממשית או מדומה. מרכז הרגשות שבמﬠרכת הﬠצבים המרכזית (אך רק 1 מתוך 8 התפקידים שלה) ממיין את הרגשות לחיוביים ולשליליים, בהתאם לזה מופעל הסימפטיקוס או הפארא-סימפטיקוס, ובהתאם לזה יופﬠלו כל שש המﬠרכות הפנימיות האוטונומיות, מי לפעילות מוגברת-משופרת, מי לפﬠילות מוגברת-משובשת, מי לתת-פעילות של התחשבות ומי לתת פﬠילות של רפיון ןהיחלשות.

 

ככלל, וזוהי הכללה כלשהיא, יש מצבים סימפתטיים (לא תמיד סימפטיים) ויש מצבים פארא-סימפתטיים,

יש גם אנשים הנוטים לסימפטיקוס (טיפוס A) ואחרים הנוטים לפארא-סימפטיקוס!