ד"ר אילנה צור - קורות חיים
2.4.1924 - 9.2.2019
אילנה נולדה כמגדה שרה שפירא בעיירה סטראסקה בסלובקיה, להוריה אטל ויצחק זאב שפירא. בגיל צעיר עברו הוריה לעיר פרשוב במזרח סלובקיה, ובה נולדו שני אחיה אוטו ופאוול (היום גיורא עמיר ושמואל פול עמיר). בשנת 1939, עם התגברות האנטישמיות בסלובקיה הצטרפה אילנה לתנועת "השומר הצעיר" ולמורת רוחם של הוריה עלתה ארצה במסגרת "עליית הנוער" באפריל 1940. עם עלייתה נקלטה אילנה בחוות הלימוד בצפון תלפיות בניהולה של הגברת רחל ינאית בן צבי, שם למדה את מקצועות החקלאות השונים כהכשרה לקראת התיישבות בקיבוץ.
בשנת 1942 סיימה את לימודיה בחוות הלימוד ועברה לקיבוץ עין החורש. מכיוון שבאותו קיבוץ כבר היו "שרות" לרוב, שינתה את שמה והפכה לאילנה. בהמשך דרכה עברה לקיבוץ גן שמואל. בשנת 1944 הקימה וריכזה אילנה את קן השומר הצעיר ברמתיים, ובהמשך עברה להדריך בקן חיפה.
בשנת 1946 עברה אילנה לקיבוץ הצעיר "אילת" ששכן בנתניה, לימים קיבוץ שובל, ואיתו עלתה להתיישבות במקומו הנוכחי של הקיבוץ בנגב. בקיבוץ שובל הקימה אילנה את המשתלה, כענף שנותן תעסוקה חקלאית-יצרנית לנשים. בקיבוץ שובל גם פגשה את בעלה לעתיד, יוסי צור, נישאה לו ב- 1948 ולזוג נולדו 3 ילדים: אורי (1950), עמיקם (1952) ויניב (1957).
בשנת 1959, על רקע תחושתה שהנהגת הקיבוץ מתנכלת לענף המשתלה אותו הקימה וטיפחה, עזבה אילנה את הקיבוץ, אך נשארה להתגורר בו כתושבת ואשת חבר.
מחוץ לקיבוץ עבדה אילנה בהוראת חקלאות ובהמשך לימודי גוף האדם, ובמקביל שקדה על חוק לימודיה. עם השנים פיתחה אילנה שיטת לימוד ייחודית, הוליסטית, שנועדה לעורר עניין בחומר הנלמד. שיטת לימוד זאת הפכה לבסיס לעבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטה העברית.
עם יציאתה לגימלאות המשיכה אילנה לשמש כיועצת בריאות וכמרצה מבוקשת בנושאי בריאות, עד ימיה האחרונים.
אילנה הייתה תמיד דעתנית ומקורית, ולא היססה להביע בגלוי את דעותיה גם כאשר אלו חרגו במידה רבה מהמקובלות בסביבתה.
אילנה אהבה את עם ישראל על גווניו וציבוריו השונים ואת ארץ ישראל, אדמתה ונופיה. היא סברה שזכותו של עם ישראל להתיישב בכל מקום בארץ ישראל, וראתה במתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה אחרי מלחמת ששת הימים את ממשיכי דרכם של התנועות הקיבוציות שיישבו את הארץ לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות.
אילנה אהבה את הקיבוץ בו חיה, קיבוץ שובל, למרות שלא הייתה חברה בו, ולמרות חילוקי הדעות עם חלק מהחברים בנושאים שונים. היא העריכה מאד את מה שנתן הקיבוץ לחבריו, לה ולמשפחתה, ואת חלקו ביישוב הארץ ובפיתוח חקלאות מתקדמת.
אילנה העריכה את העבודה, כל סוג של עבודה המכבדת את בעליה, ואת האדם העובד. וגם את זכותו של כל אדם לפרנסה בכבוד.
אילנה הטיפה לגישה בריאותית המבוססת על ידע ואחריות של כל אדם לגופו, ושימוש בהרגלי חיים כדוגמת תנועה, יציבה ונשימה נכונים כתחליף להסתמכות על תרופות וניתוחים.
אילנה הייתה אשת חינוך שהעמידה אלפי תלמידים. היא קיימה קשרים ארוכי שנים עם רבים מתלמידיה והשפיעה השפעה מתמשכת על חלק מהם במשך שנים רבות, מעל ומעבר לחומר שלימדה בכיתה.
אילנה הייתה צמאת השכלה ודעת עד ימיה האחרונים.
יהי זכרה ברוך.