כלי חשיבה מס׳ 11: גישה פוזיטיביסטית ועקרונותיה: עיקרון הרב-ביטוח, הנתיך, וה"סמוך!"
פוזיטיביסם זו הדגשת־יתר של החיובי בכל הקשור לאדם. למה הדגשת יתר? ככה, כי אנו מאמינים בכך. לשם מה הדגשת יתר? כדי להחזיר את שיווי המשקל שנתערער על־ידי תיאור-יתר של מחלות, ניוונים, סטיות, בעיות, אובדן דרך, תרופות, ניתוחים, מיתות משונות, אלימויות למיניהן, בהם אנו ממש מופגזים על־ידי התקשורת ההמונית לסוגיה. הפוזיטיביסם שלנו חייב להיות מדעי, על כן הוא נשען על שלושת העקרונות:
עיקרון הרב־ביטוח מסכם את העובדות, שכל תהליך מאובטח על־ידי כמה איברים, וכל איבר ממלא כמה תפקידים, שותף לכמה תהליכים.
ועתה כמה דוגמאות: תיכנות תנועה פשוטה או מורכבת (ללחוץ על פעמון או להיאבק בסייף) מתבצע לפחות ב־7 מרכזים מוחיים, בשילוב עם מרכזי פיקוח ומרכזי פיענוח מידע נוספים אשר במוחות. בנוסף לזה חיוני שיתוף פעולה עם מערכת הדם, הלימפה, הנשימה, העיכול, השתן, הרבה מאד מיני החושים, הורמונים, בקיצור כל שנאמר בכלי חשיבה 6, 8 ועוד. מאידך, כל אחד מהמרכזים המוחיים הנ״ל משתתף בתיפקודים נוספים, לא רק תיכנון תנועה: בהם מרכזים לקשב וערנות, מהם לשיווי משקל, לפיקוח על תהליכים חיוניים.
או דוגמה נוספת: מיקצב הלב (= הדופק) מאובטח על־ידי 5 מרכזים בלב עצמו, אך גם על־ידי מערכת עצבים אוטונומית, על-ידי המערכת ההורמונאלית, על־ידי חושים אחדים ועוד. כל מבנה מאלו ממלא עוד הרבה תפקידים נוספים.
ועוד דוגמה: תהליך קרישת הדם מאובטח על־ידי אנזימים, כשכל אנזים אחראי לשלב בתהליך זה, ואחראי לבניה או יצירה של חומר המבטיח את תהליך הקרישה. כל חומר כזה מאובטח על ידי גורמים נוספים ומהווה מוצר ביניים או מוצר־מוצא לשימוש בתהליכים נוספים.
האוכל שאנו אוכלים עובר הרבה מאד תחנות (של מערכת העיכול), וכל תחנה כזו תורמת לא רק לפירוק המזון, אלא גם לזיהוי טעמו או הרכבו, לחיטויו (נחוץ עד מאד), להרטבתו ולפירוקיו השונים עד שיוכל להיספג לדם ולהיות מוסע אל כל תא מתאי הגוף.
גם האוויר אותו אנו נושמים עובר תחנות רבות, ובהן חלוקת תפקידים למען טיובו של אויר זה, והבטחת איכותו הנאה (פחות או יותר) עבור הריאות. ממש עיקרון רב־ביטוח.
עיקרון הנתיך משקף אף הוא את הפוזיטיביסם. מהו נתיך? חתיכת מתכת הניתכת ראשונה כשיש עומס־יתר על מערכת החשמל. על־ידי התכתה ניתק המעגל, ולא יינזק מכשיר חשמלי יקר ערך, כמו הטלוויזיה, תנור אפיה, מכונת הכביסה. ניזוק החוט שניתך, וזהו רמז לא להעמיס על המערכת כל כך הרבה ו/או לחזק את המערכת כדי שתוכל לעמוד בעומס.
לכל איש נתיך משלו, הניתך במצבים של עומס־יתר: אחד יקבל כאב ראש, השני התקף נשימתי, האחר ״כאבי בטן" (בצורת עווית או שלשול או ״אולקוס״ או סתם כאב) ועוד אחר נוקע רגל (״מוכרחים לשכב״); אחד נתקף עייפות נוראית, ולא יכול להמשיך באותו מקצב. נתיך.
למה זה פוזיטיביסטי? אין מה להתלונן על כאבים, בראשיתם. יש לקבלם כעבודת הנתיך, אחרי שלא האזנו לאיתותים מהגוף, אף שזה ללא ספק אותת. כמו כן מזל ש״שברתי יד ולא ראש!"
אך גם מוסר השכל בצידו של העיקרון: איש לא ישב בחושך וייתן לנתיך להפוך לגורם קובע. כך גם איש נבון: לא ייתן לכאב ראש וכו׳ לנטרל אותו לאורך ימים, בלי לתקן את הנתיך ולהחזירו לבית, או להוריד את עומס־היתר ו/או לחזק את המבנים כדי שיוכלו לעמוד בעומס היתר, זה שבחרנו בו או זה שאנו נאלצים להתמודד עמו.
לבסוף שתי כותרות של ספרים שיסבירו את העיקרון:
Bertherat: The body has its reasons
או
Cannon: The wisdom of the body.
עקרון ״הסמוך״ — לקוח מהסלנג העממי ״סמוך עלי", "סמוך על סמוך הקטן או סמוך הגדול״ ("ילקוט הכזבים״). אף הוא, כקודמיו, נשען על מידע מדעי: הבעיות של בריאות וגם הפתרונות לבעיות מעוגנות בתוך הגוף. האדם הינו מערכת המתקנת את עצמה! בתנאי שהאדם מבין שהתיקון (וגם הקילקול) הם תהליכים, המצריכים תנאים נאותים וזמן. התערבותנו בתהליכים אלו לא תמיד נבונה: תרופות, התרגשות וחוסר סבלנות אל המצב הנתון, עצבנות בגללו, מקשים על התהליך השיקומי עד מאד.
כמה דוגמאות של צמדים ״הבעיה ופתרונה״: כשיש עודף סוכר בדם (כי אכלנו ממתקים, לדוגמה) מופיע האינסולין ומפנה את הסוכר לרקמות. כשיש חוסר סוכר בדם (עשינו דיאטת הרזיה קשה מדי) יופיע הגליקוגן ויגייס סוכרים מן המחסנים על־פי רצף הגיוני. כשקר לך אתה רועד כדי להתחמם ומכחיל כדי לא להקרין חום החוצה; כשחם לך אתה מזיע ומאדים. לכל ״בעיה״ פתרון.
כשאתה עייף אתה ישן: או מוטב, משנה פעילות; כשאינך עייף הרי שאתה מסוגל למאמצים רבים. אל תיקח גלולות לשינה, ומאידך אל תתפתה לקחת גלולות מרץ. גופך... חכם אפילו ממך! האזן לו.
וכך אין סוף דוגמאות קטנות וגדולות, הנוגעות לכל גיל, לכל פרט, לכל מערכת. /
סמוך על חכמת הגוף! (הצדעה למדען שהטביע אימרה זו, קאנון בספרו ״חכמת הגוף״.) י
לקריאה נוספת: